הפרעות קשב – גם למבוגרים

המודעות להפרעות קשב החלה הולכת וגוברת רק בתקופה האחרונה ואבחון נהיה עניין שבשגרה. אך מה עם ילדים שלא אובחנו בילדותם כתוצאה מחוסר המודעות שהייתה לנושא? מסתבר שהם נאלצים להתמודד עם כל התסמינים גם בגילם המופלג.
בשנים האחרונות הפרעות קשב וריכוז הפכו לשכיחות ביותר. כ – 10% אחוזים מכלל הילדים והמתבגרים עד גיל 18 מתמודדים עם השלכותיהן מדי יום ביומו. מדובר בהפרעה נוירו התפתחותית, אשר תסמיניה מורגשים בעיקר אצל ילדים, כאשר היא שכיחה במיוחד בקרבם של בנים. היות ועם השנים התסמינים ההיפראקטיביים מעט מתמתנים, עד לא לפני זמן רב הייתה קיימת ההבנה, המוטעית ביסודה, שהפרעת קשב וריכוז קיימת רק אצל ילדים. בפועל, עובדה זו רחוקה מלהיות נכונה, אומנם התסמינים מתמתנים אך הפרעות קשב וריכוז אינן נעלמות עם הגיל, אלא שהן באות לכדי ביטוי באופנים אחרים.

חוסר המודעות מוביל לאי טיפול או לטיפול לא אפקטיבי

בכל המקרים, הן בגיל הילדות והן בגיל מבוגר מדובר בהפרעה של ממש, המקשה על שגרת החיים. באופן כללי, מדובר בהפרעה כימית שמהווה את הבסיס, אולם כשהיא לא מטופלת בזמן, עם השנים נלוות אליה התניות פסיכולוגיות אשר גורמות להסוואתה. הדבר מוביל לכך שאנשים מבוגרים רבים מתקשים ומאותגרים בחיי היום יום, אך אין להם בעיה תפקודית ולכן הם לא מודעים לעובדה שמדובר בהפרעה ובה ניתן לטפל בדרכים שונות ומגוונות ולזכות להקלה משמעותית. מבוגרים אחרים, מטפלים רק בחלק מתסמיני הבעיה, היות והם אינם מודעים לבעיה בכללותה ולכן אינם זוכים לפתרון כולל ומקיף, אשר יעזור להם בהתמודדותם עם חיי השגרה.

מהם התסמינים של הפרעות קשב וריכוז?

התסמינים הם אותם התסמינים הן אצל מבוגרים והן אצל ילדים וביניהם ניתן למצוא תלונות רבות ומגוונות החל מהפרעת זיכרון, ריחוף ופיזור, דרך קושי בהתמדה או בשמירה על רצף אחיד של מחשבה או נטייה להיסח הדעת הקלות ועד לתזזיתיות, קופצנות ואימפולסיביות. מאפיינים נוספים של הפרעות קשב וריכוז הן קושי לבצע את מטלות הבית, אפילו הפשוטות ביותר, קושי למצוא מקום עבודה מסודר, קושי בניהול נכון של זמן וכן קשיים חברתיים כאלו ואחרים, במקרים קיצוניים אפשר גם להגיע למצב בו האדם זקוק לסביבה תומכת שתטפל או תעזור לו. תסמינים אלו אומנם שכיחים לסובלים מהפרעות קשב אך במידה והם אינם מאובחנים לאורך כל החיים הבוגרים, הם לא זוכים למענה הראוי ולכן מובילים לתחושות של כישלון וחוסר מיצוי.

למה מבוגרים לא פונים לאבחון?

מבוגרים שלא אובחנו בילדותם לא פעם מתקשים לשים את האצבע על הבעיה עמה הם מתמודדים. הם יכולים להזדהות עם הסממנים שהם מוצאים אצל בני המשפחה הצעירים אך לא פעם הם פוטרים כלאחר יד את הסיכוי שגם הם סובלים מהפרעות קשב וריכוז ולו רק בגלל שמדובר בהפרעה אשר מקושרת רק עם ילדים. נוסיף לכך את העובדה שגם קיים חוסר מודעות בקרב אנשי מקצוע בתחום והרי שהפרעות קשב שלא אובחנו בעבר, יכולות להמשיך ולהיות מפוספסות גם בעתיד. עם זאת בשנים האחרונות, כן ניתן לראות מודעות שהולכת וגוברת לקיומן של הפרעות קשב גם בגיל המבוגר. וכתוצאה מכך גם המבוגרים אשר מרגישים שהם מתמודדים מול קושי, מתחילים להבין שיש בעיה הדורשת טיפול.

אנשי המקצוע לא פעם מאבחנים שלא נכונה וגם זו בעיה שדורשת טיפול

היות ולא קיימת מודעות גדולה לכך שהפרעות קשב וריכוז ממשיכות גם בגילאים המבוגרים, אנשי מקצוע רבים טועים באבחנתם ולא מקשרים שהסממנים אשר מהם סובלים המטופלים אכן קשורים להפרעת קשב. לעיתים הם מאבחנים את המטופלים המגיעים אליהם כסובלים מדיכאון או חרדה, את הפרעות הזיכרון הם מייחסים לפרמטרים כמו גיל והם אינם חושדים כי כלל התסמינים חוברים יחדיו למקשה אחת. כתוצאה מכך, אנשים מבוגרים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז אינם מקבלים את הטיפול הנכון לבעייתם וממשיכים בשגרת חייהם ללא העזרה הנחוצה.

מודעות גבוהה יותר תוביל לשיפור באיכות חייהם של קשישים

כאמור רבים הרופאים אשר שמים בצד את הגורם הגנטי כמקור לבעיה והם אינם מעלים על דעתם כלל, שניתן לאבחן הפרעות קשב וריכוז אצל אנשים שגילם עולה על 60. התסמינים שמופיעים אצל מבוגרים כתוצאה מההפרעה, לרוב יקוטלגו כירידה במצב הרוח או בסממני הגיל והפרעות קשב וריכוז לא יבואו כלל בחשבון. האמת שדי בתשאול קצר ובעובדה שמחקרים מוכיחים כי יש מקור לבעיה בדורות הקודמים, כדי לאבחן אותה נכונה ולהציע את הטיפול המתאים ובכך לשפר באופן ניכר את תפקודי החיים של בני גיל הזהב, כמו גם את איכות חייהם ואת ביטחונם העצמי.