תוחלת החיים הארוכה יוצרת מערכת יחסים בין-דוריים ענפה הנמשכת שנים ארוכות, תהליך ההזדקנות האישי אינו מתרחש כהרף עין ובמהלכן חווים הילדים חוויות שלא הוכנו אליהן במשימות הקשורות לטיפול וקבלת החלטות עבור הקשיש. תהליכי ההזדקנות והצורך של האדם המבוגר בתמיכה משפיע על מערכת היחסים בין הדורות במשפחה. מצב היוצר התמודדות של הדור הצעיר עם הצורך להעניק טיפול ללא כלים או מיומנות בתחום.
שינויים במצב הבריאות של הקשיש, אשפוזים, וטיפולים, ואובדן העצמאות מאלצת את הילדים, בנות הזוג, להשקיע זמן בליווי ותמיכה שעות וימים, ובמגביל להמשיך בהתמודדות עם עול פרנסה וטיפול במשפחה האישית. דבר היוצר קושי אמיתי על המטפל העיקרי.
ההזדקנות כשלעצמה יוצרת קונפליקטים אצל הקשיש ומחייבת את הדור הבא לקבל תפקיד. התופעה בה ישנו היפוך תפקידים "והילד הופך לאבא" של ההורה אינה טבעית, אינה נרכשת בשום מקום, דבר העלול ליצור מתחים ועימותים בין בני המשפחה ובינם להורים. מאזן הכוחות שבו ההורה הופך לתלותי ומאבד מעצמאותו מחייב התארגנות מחודשת ושיתוף כל בני המשפחה בחלוקת המשימות.
חלוקת המשימות עלולה ליצור משבר וקונפליקט בין האחים האחד עם השני, או מול ההורה לכל ילד ישנם עצומות נפשיות שונות, קצב אחר, מוטיבציה אחרת, דרך חשיבה שונה, שלעיתים לא עולה בקנה אחד עם ההורה החולה והנזקק.
הסיבות לקונפליקטים יכולות להיות על רקע הכנסת מטפל הביתה, על מעבר לבית הורים, על השתתפות כספית בצרכיו של ההורה, על חלוקת נטל אי שוויונית. דבר הגורם לכך שבד"כ ישנו ילד אחד שהופך ללא בחירה למטפל העיקרי ומקבל ההחלטות.
מערכת היחסים בין הורים מבוגרים לילדים ניבנת מגיל צעיר, כבוד הדדי, ודוגמא אישית מהווים מודל לחיקוי ע"י הילדים, השוני בין הילדים הוא במאפייני האישיות הבוגר והאחראי ייקח על עצמו ברב המקרים את הדאגה להורה המבוגר, ואילו הילד האגוצנטרי יתקשה בלקיחת אחריות ,הדבר עלול ליצור תסכול, קנאה, קיפוח, בין האחים, ובין ההורים לילדים.
במצב בו קיים משבר של אובדן, ירידה תפקודית או קוגניטיבית ישנו צורך בגיוס כוחות חדשים, דבר היוצר עומס ריגשי, רגשות אשם, כעס, חמלה, על הילד שהופך ללא הכנה מוקדמת – למטפל העיקרי!
המטפל העיקרי יכול להיות בן הזוג, הילד, הנכד, קרוב משפחה, שברוב המקרים קורסים תחת הנטל הטיפולי, הם עייפים פיסית ונפשית מודאגים, חסרי שליטה במצב, חסרי מידע לגבי הזכויות המגיעות לקשיש ומשפחתו. הם מוצאים את עצמם מסובכים בסבך הבירוקרטיה מול המטפלים המקצועיים, ארגונים , ומספקי שירותים. וכל זה ללא מעגלי תמיכה. בחלק מהמקרים הם מתוסכלים מאטימות החברה למצבם.
לאור חוסר האונים של הילדים והמצוקות של ההורים רצוי לנסות ולהיערך נכון לקראת ההתמודדות תוך כדי קבלה ולמידה של הסיטואציה החדשה והצרכים החדשים.
לדוגמא:
לכנס את המשפחה ולנסות לבצע חלוקת תפקידים כל ילד על פי יכולותיו, תוך כבוד הדדי ליכולת ההכלה ולקצב האישי, המטפל העיקרי צריך לזכות במנדט בקבלת ההחלטות.
המטפל העיקרי שלקח על עצמו את הטיפול ימצא לעצמו מקורות של כוח ע"י קבלת מידע, מיצוי זכויות, עזרה בגורמים מקצועיים, שיתוף חברים ובני משפחה אחרים.
המטפל העיקרי ימצא לעצמו את הגבול שבו יוכל להמשיך לתפקד בעיסוקיו ולדעת לבקש לעצמו מרווח לחדש את הכוחות ע"י בקשת עזרה מכל גורם -שמירה על גבולות העצמי.
לא לפחד לקחת סמכות לאור הסיכון שבו מצוי הורה -לקיחת מטפל, מעבר לבית הורים , הפסקת נהיגה. להרגיש ביטחון בביצוע השינוי מהמקום שהדבר נעשה לטובת ההורה.
לקבל את מגבלות הכוח ומסוגלות ההורה להסכים לשינויים המתבקשים, ולמרות הרצון בשמירה על העצמאות לעמוד על ההחלטה שצריך לחול שינוי על מנת לשפר את איכות החיים.
לעטוף את ההורה באמפטיה והכלה של מצבו כשהוא מרגיש חלש, ותלותי. ליצור מצב שההורה ידע שיש לו אדם שהוא יכול לסמוך עליו כשהוא כבר אינו חזק.
לנסות ליהנות מרגעים שלא יחזרו משפחה מאוחדת , ליטוף, אהבה ודאגה אישית.
כתוב בתורה –"אל תשליכני לעת זקנה" – בעיניי זו צוואתו של כל הורה כשילד את ילדיו
