תוני דוח העוני, שהתפרסמו לאחרונה, חושפים את המציאות העגומה לפיה שיעור הזקנים העניים עלה ל-22% , הדבר משתקף בנטל הגדול שנופל על בני 45+ שנאלצים לטפל, בעל כורחם, בשתי המשפחות, בילדיהם ובהוריהם
מאת: דפנה מור, "דפנה שבילי זהב"
אוכלוסיית הקשישים הם כ10% מכלל האוכלוסייה, וגדל מדי שנה בכ-7400, נפש בממוצע. לפי תחזיות האוכלוסייה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה צפוי מספרם של הקשישים להגיע ל 1.367- מיליון נפש בשנת 2030 . פירוש הדבר גידול של 84% לעומת סוף שנת 2009 שהינו פי 2.6 מזה של האוכלוסייה הכללית בתקופה זו. בשנת 2030 יהיה חלקם של בני 80+ מתוך בני ה-65+ גדול ב-28%. אחוז הנשים באוכלוסייה משתנה עם הגיל, וככל שעולה הגיל משתנה היחס לטובת הנשים. 97% אחוזים מהקשישים המתגוררים בארץ גרים עם בן זוג, רבע מהזקנים גרים לבד, 3% גרים בבתי אבות.
החדשות הטובות הן שתוחלת החיים מתארכת אך החדשות הרעות הן שלהיות זקן זה לא פשוט, ולהיות ילדים מסורים של מבוגר סיעודי זה קשה ומורכב ולפעמים בלתי אפשרי. במיוחד לאור העובדה שרוב המטופלים בהוריהם המבוגרים נמצאים באמצע החיים. מצד אחד עדיין נושאים באחריות לפרנסת המשפחה וגידול ילדיהם ומצד שני מחויבים לאיכות חיי הוריהם. טיפול בבני משפחה מזדקנים זו משרה מלאה. ההתעסקות עם הביורוקרטיה בדרך למיצוי הזכויות, ההתמודדות עם כל הרשויות המטפלות בצד ההתמודדות עם הטיפול והתמיכה בבן המשפחה המזדקן – כל אלו צורכים זמן ואנרגיה אינסופיים.
מספר הקשישים המוגבלים, כלומר המתקשים או שאינם יכולים לבצע בעצמם פעולות יום-יומיות כגון רחצה והלבשה עומד היום על 24% מכלל הזקנים. 87% גרים בקהילה 13% גרים בבתי אבות או בדיור מוגן. קצבאות הזקנה והשלמת הכנסה עוזרות לקשישים לקיים את עצמם בקושי רב. עוד נתון מדאיג הוא, תשעה עשר אחוזים מקרב בני +65 חשים בדידות לעיתים קרובות, אחוז הנשים הזקנות המדווחות על תחושת בדידות לעיתים קרובות, כפול מזה של הגברים הזקנים, גם העלייה בגיל בקרב הזקנים מגבירה את תחושת הבדידות.
בשל עליה בצריכה של שירותים לאוכלוסייה המתבגרת והמזדקנת עומדת לרשות ציבור מערכת ייחודית של שירותים ייעודיים, וזאת מעבר לשירותים האוניברסליים, שהזקנים זכאים להם כמו כל קבוצת גיל אחרת למשל: שירותי בריאות בקהילה ואשפוז, נהוג לחלק את מערכת השירותים לזקנים לשירותים קהילתיים הניתנים בבית הזקן או במסגרות יומיות שונות, ולשירותים מוסדיים הניתנים במסגרת חוץ ביתית אליה עובר הזקן להתגורר. מאז תחילת שנות השמונים של המאה שעברה חלה התפתחות ניכרת של מערכת השירותים המסופקים בקהילה, ולצד שירותים ותיקים מופיעים שירותים חדשים המיועדים לשמור על איכות חייהם של הזקנים. המדיניות המקובלת בארץ ובעולם לאפשר לזקנים לחיות בביתם כל עוד הדבר ניתן. בנוסף לשירותים המוסדיים, קיימים מרכזי התנדבות, כמו יד שרה-שירות באהבה, הכולל 6000 מתנדבים התורמים לקהילה ועוזרים לקשישים.
תהליך ההזדקנות עלול להביא לתלות של הקשיש במערכות תמיכה פורמליות ובלתי פורמליות ללא קשר כיצד תיפקד בעבר. מדברים אלו עולה החשיבות בפיתוח תכניות תמיכה בקשיש על מנת להעצים אותו ולאפשר לו להמשיך ולתפקד בצורה הטובה ביותר עם המוגבלויות הקיימות. ממחקרים שנעשו עולה כי תחושת חוסר האונים וחוסר השליטה גורמת לירידה בתפקוד הפיזי והנפשי ומצד שני תחושת אופטימיות ושליטה מגבירה את החסינות הפיזית והנפשית ואף יכולה להאט התפתחות של מחלות. על כן, חשוב מאוד לספק לקשיש סביבה מטיבה ומטפחת.
מחקרים רבים מעלים את הנקודה כי השארת הקשיש בסביבתו המוכרת משפרת את איכות חייו, מעצימה אותו ומאפשרת לו עצמאות וחופשיות , מדינת ישראל הצליחה לפעול בדרכים שונות להשיג את היעד של הזדקנות בקהילה ע"י חוק הסיעוד, מרכזי יום, קהילות תומכות, עובדים זרים. לעומת זאת, ישנם מספר טיעונים היכולים דווקא לחזק את הצורך בסידור חוץ ביתי, בבית הורים. ישנם מקרים בהם לא ניתן לאפשר לקשיש להישאר בביתו עקב אי יכולת לספק לו טיפול ומענה לצרכיו המיוחדים, ובהתחשבות בנטל הכבד המוטל על המטפל העיקרי, שזה לרב אחד הילדים. המושג "הכי טוב בבית" נכון כל זמן שכל הגורמים הנוגעים בדבר, בן/בת זוג הילדים, השירותים בקהילה, המטפל, יכולים לקחת אחרית על הקשיש וצרכיו ולסייע לו להישאר בביתו.שיעור המיסוד בישראל הוא מהנמוכים בעולם ( 36 מיטות לאלף בני 65 ומעלה ) כאשר אדם מבוגר מדרדר ונזקק לסידור חוץ ביתי בשל מצבו הבריאותי או הנפשי, נדרשים בני משפחתו לקבל החלטות מידיות עוד בטרם יספיקו לעכל את מצבו החדש של יקירם, שלעיתים אתמול תפקד באופן עצמאי.
בנוסף ללחץ הרב שמתלווה לאירוע זה, בדרך כלל אין לבני המשפחה את הידע הנדרש כדי להתארגן מבחינה כלכלית, מבחינה רגשית, ישנה תחושה של רגשי אשם ונטישה, נוצרים קונפליקטים בתוך המשפחה, המשפחה מצויה בתוך השבר וקשה לה לראות את הפתרונות שניתן לממש אותם אפילו באילוצי זמן קצרים. המשפחות אינן מודעות לאפשרויות הסיוע שעומדות לרשותם, זמינות המידע לגבי סוגי החלופות בעזרה הביתית או החוץ ביתית אינן זמינות לכל אחד, כך שחוסר האונים והמערבולת הרגשית גורמת להם לעיתים לקבל החלטות שגויות, ומעמיסות עוד יותר את הטיפול בקשיש.המידע צריך לעבור למשפחות דרך אנשי המקצוע השונים ובכך ניצור שליטה במצב.
* נלקח מתוך מאגר מידע ארצי לתכנון בתחום הזקנה- ג׳וינט ישראל אשל, מתייחס לאוכלוסייה בני 65+
